<h1>ראבי"ה סימן תקנ"ד</h1>
<h2>דף יט:</h2>
גרסינן בפרק הנזקין רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו אין קורין בחומשין בציבור מפני כבוד הציבור, פירוש בחומשין ספר אחד בראשית או שנים או שלשה שאין בו חמשה חומשי תורה וגרועה קדושתה מספר תורה, כדאמרינן במשנת בני העיר שמכרו [כ"ו ע"א] ספרים לוקחין תורה מכרו תורה לא יקחו ספרים, ואמרינן נמי בההיא פירקין [כ"ז ע"א] מניחין תורה על גבי חומשין ולא חומשין על גבי ספר תורה, ומיהו כל ספריהן היו נגללים, כדמוכח בפרק השותפין [י"ד ע"א], הילכך הוצרכו לפרש בחומשין שלהן מפני מה אין קורין בהם. ונראה לי חומשין שלנו שאינם נגללים [ויש בה חמשה חומשין דאין קורין בציבור. חדא דאינו כמצותו, דתניא בפרק השותפין כל הספרים נגללין] מתחילתן וספר תורה לאמצעיתו הוא נגלול ועושה לו עמוד אילך ואילך. ותו דבעינן תחילתו וסופו כדי לגול. ותו דבפרק אילו הן הגולין [י"א ע"א] פליגי בספר תורה שתפרה בפשתן, וקיימא לן דפסולה, כדמוכח בפרק שני דמגילה, ועוד כמה דברים דמצות ספר תורה שאין בחומשין שלנו. ואף על פי דלא בקיאינן בחסרות ויתרות, מיהו מאי דמצינין עבדינן. ותו מפני כבוד הציבור שייך בהו בחומשין שלנו, דאין פתרון כבוד הציבור מפני שאינו שלם, אלא גנאי הוא לציבור שאין להם ספר תורה העשויה כמצותה, וחומשין שלנו אינן כמצותן. ואף על גב דלא אפשר השתא לא שרינן להו, שמא יתרשלו מלקנות ספר, והך טעמא שייך נמי בחומשין שלנו. וראיה מצאתי לפתרון זה דגרסינן בירושלמי פרק בני העיר [ה"א] רבי שמואל בר נחמן אמר ספר תורה חסירה אין קורין בה ברבים והתניא בראשית עד המבול ויקרא עד ויהי ביום השמיני וידבר עד ויהי בנסוע הארון קורין בה ברבים [כ]הדה אורקינוס אוקיר אורייתא דציבאי אתון שאלון לרב ב[א ו]לרבי יוסי מה לקרות בספר ברבים אמר לון אסור לאו דאסור אלא דנפשין עגימן אינון וזבנון לון חורי. פירוש תירוץ הוא לעולם מותר בראשית עד המבול וכו' ומה שאסרו לאו איסור גמור אלא כדי שיתביישו שאין להם במה לקרות ויהיה להם עגמות נפש ויחזרו אחר ספר תורה לקנותה. הילכך אפילו בחומשין שלנו שלימים נמי לא, כדפרישית. ובירושלמי אחר מצאתי אוגר לאורייתא דציבאי, פירוש נראה לי אורקנוס [ספרא] הישכיר (ו)עצמו לכתוב ספר תורה, ציבאי שם מקום. ענין אחר אוגר נמשך הדבר שלא [סיים] הספר תורה, והיו שואלין אם יקראו בו אף על פי שלא סיים חמשה חומשי תורה, ומשמע שכדין ספר תורה היה כתוב, שהרי לספר תורה נשתכר, ולפיכך נצרכו לשאול. אוקר פירוש ביוקר היה חפץ לכתוב להם. ותו דגרסינן בפרק שני דמגילה אמר רב יהודה אמר שמואל הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא וכו', ומסקנא לא אמרן אלא בציבור וכו', אלמא אף על גב דשלימה היא כיון שאינה כמצותה איכא גנאי דממלי מילי עליהן שאין להם מגילה כתקונה, והכי נמי בספר תורה. ואף על גב דאמר רבא לא אמרן אלא דלא מחסרא או מייתרא פורתא [אבל מחסרא ומייתרא פורתא] לית לן בה, היינו טעמא כדפירש רש"י כיון שהמגילה חסירה וקצרים קלפיה משאר הקלפים או יתירים וארוכים הוי כאילו המגילה לבדה וכהילכתא נגללת ומתוקנת כיון שיש היכר וכשירה. וכן פירש רבינו מפסי(ום). ושמעתי דגורסין לא אמרן אלא דמחסרן וכו', פירוש שחסרה או יתירה ואינה מדוייקת, אבל אם מדוייקת שאינה חסרה או יתירה מדינה לית לן בה. ואי נמי גרסינן אלא דל(מ)א מיחסרא וכו', היא היא, פירוש שאינה מדוייקת בחסירות ויתירות אלא חסרה, אבל מיחסרא, פירוש שמדוקדקת היא בחסרות ויתרות לית לן בה. ולפי פירוש זה נמי לא תיקשי, דכיון שדרך גלולה היא כדינה ומדוייקת (כ)מה שכתובה בין הכתובים לא הוי גנאי לציבור, אבל אי אינה מדוייקת וחסרה מדינה לא, וחומשין שלנו אפילו אם היו מדוייקים בחסירות ויתרות אכתי כמה וכמה חסר מדין ספר תורה ואין קורין בהם, כדפרישית לעיל. ותו דבפרק [שני] דמגילה אמר רב הלכה כדברי האומר כולה ואפילו למאן דאמר מאיש יהודי צריך שתהא כתובה כולה. והכי איתא נמי בירושלמי [פ"ב ה"ג] ומסיים תו רב חלבו בשם רב אין קורין בחומשין ברבים מפני ההדיוטים. ומספקא לי אי קאי נמי הא אמגילה או אקריית ספר תורה כההיא דפרק הנזקין בגמרא דידן, דהתם נמי שאלו לרב חלבו, ואפילו אי אמגילה קאי גמרי להו מהדדי, דתרווייהו [צריכין שרטוט, כדאמרינן [ט"ז ע"ב] [מגילה] צריכה שרטוט כאמיתה של תורה, ומפרש בירושלמי [פ"א ה"א] ספר תורה. וחומשים דידן נמי יש לחוש למילי דהדיוטות, כדפרישית. וספר תורה צריך להיות מדויקת בחסרות ויתירות, דגרסינן בהקומץ [כ"ט ע"ב] תניא ספר תורה שיש בה שלש טעיות בכל דף ודף יתקן, [פירוש יתקן] ואחר כך יקרא, וכן מפורש בירושלמי דמגילה הלכה אין בין ספרים [פ"א ה"ט], [ארבע] יגנז, פירוש ולא יתקן. ומסקינן הני מילי בחסירות וכו'. ונראה לי דבכל חסירות אפילו באות אחת מיירי, משום דמחזי כמנומר, אבל יתירות לית לן בה, פירוש אפילו יש בו יתירות יותר מארבע בכל דף ודף ולא יגנוז אלא מתקן וקורא, אבל בלא תיקון לא. וההוא דהנזקין שהוצרכו לשאול, היינו בחומש של ספר תורה ונכתב כדין ספר תורה אלא שלא נשלם כולו, כדמוכח בירושלמי. והא דגרסינן בהקומץ [ל' ע"א] אידך דאמר רב הכותב ספר תורה גומר באמצע וכו', ומוקמינן לה בחומשין של ספר תורה, ומשמע שאינו כתוב כדינן של ספר תורה. ודוק ותשכח התם לא היתה דעתו לעשות ספר תורה, אבל בהנזקין מיירי שעשאו לספר תורה אלא שלא נגמר כולו. כך נראה לי. אבי העזרי.
